מעלת מצות פריה ורביה

המצוה הראשונה שניתנה לאדם היא (בראשית ט, ז) ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה. יש אנשים החושבים שלא להביא ילדים כדי למנוע מעצמם צרות ויסורים. נשיב להם, אם הקדוש ברוך הוא רוצה להביא על האדם צרות, הרבה דרכים למקום, ואם כן לא ירויח כלום.

כתב הרב הגדול רבי אליעזר פאפו זצ"ל בספרו פלא יועץ (ערך פריה וריבה) וזה לשונו, פריה ורביה היא מצוה רבה, ואשריהם ישראל היושבים בערי ישמעאל כולם זהירין, יש זריזין מקדימין ויש מאחרין, אבל אין גם אחד שלא יעסוק בפריה ורביה. אבל בערי אדום, יש ויש שאין נושאים נשים, ומזקינים ומתים כערער בערבה, במשאות שוא ומדוחים, אוי להם ואוי לנפשם. שהרי מי לנו גדול מחזקיהו המלך, שהיה צדיק גמור, וריבה וקיבץ פעלים לתורה הפלא ופלא, ומאי דלא נשא אשה היה משום דחזא ברוח הקודש דנפקי מינה בני דלא מעלי [תרגום: הסיבה שלא נשא אשה הוא משום שראה ברוח הקודש שעתיד לצאת ממנו בן שאינו הגון], ואפילו הכי בא אליו ישעיהו הנביא ואמר לו (מלכים ב, כ, א) כה אמר ה', צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה. ופירשו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות י.) מת בעולם הזה, ולא תחיה לעולם הבא. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (יבמות טז:) שמי שאינו עוסק בפריה ורביה, כאלו ממעט את הדמות, וכאלו שופך דמים, וגורם לשכינה שתסתלק מישראל, וחייב מיתה. ועוד אמרו (יבמות סב:) השרוי בלא אשה, שרוי בלא ברכה וכו'. וכהנה רבות מאמרי רבותינו זכרונם לברכה בש''ס ומדרשים ובזוהר הקדוש. ובודאי מי אשר הוא יהודי ומאמין בתורה ובדברי רבותינו זכרונם לברכה הקדושים, לא יעשה שקר בנפשו, ולא יהא מאבד עצמו לדעת מן העולם הזה ומן העולם הבא. והחטאים האלה בנפשותם, שאין נושאים נשים ואינם עוסקים בפריה ורביה, בודאי ימחו מספר חיים ולא ינוחו על משכבותם.

ואפילו אם כבר נשא אשה וקיים מצות פריה ורביה, אם מתה אשתו, לא יהא שרוי בלא אשה, אלא ישא אשה בת אולודי [אשה שיכולה לילד], שכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם) נשא אשה בילדותו, ישא אשה בזקנותו. היו לו בנים בילדותו, יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר (קהלת יא, ו) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך, כי אינך יודע אי זה יכשר, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים. ומטעם זה ראוי לאדם להשתדל על אשתו ולהוציא זרע רב ולעסוק בתרופות אפילו אם יש לו בנים, כי שמא יזרח לו השמש מאשר יצא ממעיו או מיוצאי חלציו, ונפש אחת הוא עולם מלא. כי אחד היה אברהם ויצאו ממנו כל ישראל אשר יש בהם כמה צדיקים וחסידים. ולא כמו תועי רוח בינה, שחוששים לצער גידול בנים ולהוצאת הבית מרובה, ומצטערים אם תלד אשתו ילדים רבים. והם מתרצים בשנים או שלשה בנים, ולא היו רוצים יותר. ולו חכמו ישכילו, כי ראוי לטרוח טרחה מרובה, והכל כאין נגד התועלת הנמשך מן הזרע. שאם בסוף כל הדורות יצא מחלציו איש טוב ירא אלהים, הרי די לו, שגם הקדוש ברוך הוא ברא כל העולמות בשביל צדיק אחד, כדכתיב (קהלת יב, יג) את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. ואם חושש בשביל ההוצאה, הרי זה מקטני אמנה, שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כנים, והוא נותן לחם לכל בשר, לחם לפי הטף.

ומה גם אם יש לו בנים ולא בנות, או בנות ולא בנים, שעדיין לא קיים מצות פריה ורביה, דמבעי לה למעבד [עליו לעשות] כל טצדקי, כדי להשלים לקיים מצות פריה ורביה. צא ולמד מלאה אמנו, שאף על פי שהיו לה ארבעה בנים, וכי עצרה מלדת, הגדילה לעשות, עד שהכניסה שפחתה לביתה להיות צרתה, כדי לזכות לחזור להבנות. ומשרה ורחל שהכניסו צרותיהן לבעליהן, תווסרנה כל הנשים העקרות ותעשינה כמעשיהן, שיעשו לבעליהן שיקחו אחרת עליהן. ואף כי עזה כמות אהבה, קשה כשאול קנאת צרתה בצדה, לפום צערא אגרא, ויכולה היא שתגן שיפקד ה' לה כמו שפקד את שרה ורחל ולאה. ואם לא תפקד, כי הוא מפלאות תמים דעים, על כל פנים יאמר עליה (ישעיהו נד, א) רני עקרה, כי רבים בניה בעולם שכולו טוב, מה טוב חלקה ומה נעים גורלה.

וידוע שהאיש מצווה על פריה ורביה ולא האשה, על כן עליו המצוה הזאת להשתדל בכל מאמצי כחו לזכות להבנות. ואם שהה עם אשתו עשר שנים, ועסק ברפואות ולא זכה להיבנות, יחיש מפלט לו, וישתדל לפייסה שתתן לו רשות לישא אחרת. או יבקש איזה תלמיד חכם שיפייסנה בדברים הנכנסים ללב. ולעולם היא תהיה עקרת הבית, כי ראויה היא לכל כבוד שבעולם, על זאת שהכניסה צרתה לביתה. וכך יתנה עם האחרת, שלא תכעיסנה אלא תכבדנה. והן אמת כי קשה לזווגן, כי אשה רעותה קנאה. לכן הטוב טוב שתהיינה בשתי בתים או בשתי עיירות. ויקח אפילו עניה בחינם ואפילו חיגרת ואפילו סומא, רק להעמיד זרע. ואם לא תתרצה, על כל פנים ימכר כל אשר לו ונתן בידה, ויגרשנה בגט כשר, ואחרת יקח לו אולי יזכה להבנות, כי רבים עשו כן והצליחו, אף כי עזה אהבת אשת נעורים, הכל כאין נגד אהבת הבורא ואהבת נפשו, כי רבה רעת החשוך בנים, כמבואר באר לחי ראי בש''ס ומדרשים ובזוהר הקדוש ובספרי חסידים, תסמר שערת אנוש. ועלינו לבקש מאת אבינו שבשמים, שאל יביאנו לנו ולזרענו ולשום אחד מעמו ישראל לידי ניסיון קשה כזה, ויפקד לכל חשוכי בנים בזרע של קיימא לעבודת השם יתברך שמו.

אבל אם בא לידי ניסיון, חיילים יגבר להיות גבור חיל לפני ה', למעבד מאי דמבעי לה למעבד, לפום צערא אגרא [לעשות מה שעליו לעשות, ולפי גודל הצער גודל השכר], יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצליח, וישמח ביוצאי חלציו. ולא יאמר האיש, הן אני עץ יבש ובשלי הצער הזה, אם אין הדבר ברור לו כשמש בצהרים [אל יאמר האדם בלא בירור גמור, אני סריס, ולכן איני צריך לטרוח ככל האמור, כיון שבין כה לא יועיל לי הדבר]. כי אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה, ואין פוטר אותו מן הדין, ולמיחש מיהא בעי [לחשוש הוא צריך] אולי יש תקוה.

ואם בכל זאת אחר כל העמל והטורח לא זכה להבנות, או שיודע בעצמו שאינו בר אולודי. אז לא יצטער ולבבו לא יכאב, מאחר שעשה מה שמוטל עליו, הנה שכרו אתו מושלם, (ישעיהו נו, ה) יד ושם טוב מבנים ומבנות, והן הם מפלאות תמים דעים ולו נתכנו עלילות, והוא הטוב בעיניו יעשה, כי מה לו מבנים ומבנות, כי אם עשות רצון אבינו שבשמים, כי השאר געגועי הילדים ושיהיו לו יורשים, הכל הבל ורעות רוח, ומאחר שחשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה (ברכות ו.), ומקבל שכר טוב בעמלו, מה לו להצטער, רק ישמח בחלקו ולא יוסיף לדאבה. ועל כל פנים את אשר בכחו לעשות יעשה, ויגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, או בני עניים על התורה ועל העבודה, שמעלה עליו הכתוב כאילו ילדם (סנהדרין יט:). או יכלכל איזה תלמיד חכם ויספיק לו די מחסורו, חשיב כבנו [ויהיה נחשב לו כבן], כדכתיב (תהלים עז, טז) בני יעקב ויוסף סלה [במצודת דוד שם מבאר, שבני ישראל נקראים כאן בנים ליעקב וליוסף, כי יעקב ילדם ויוסף כלכלם ברעב, לזה נקראים על שם שניהם]. ויעשה הקדשות שיזכר שמו עליו. ואם הוא תלמיד חכם, יעשה ספר. עושה אלה קונה שם טוב, ועל טוב יזכר שמו יותר טוב מבנים ומבנות. ועיקר פריה ורביה בתורה, שישתדל לחדש חידושים ויפוצו מעיינותיו חוצה ויעמיד תלמידים הרבה, אולי יזכה שיהא נצר מטעיו, מעשה ידיו להתפאר, ואז אשריו מה טוב חלקו. עד כאן לשון הפלא יועץ.

ועוד כתב בספרו אורות אלים (עמוד י"ז) אמר רבי אבא בר פפא, לא נענש יהושע להיות ערירי, אלא בשביל שבישל את ישראל לילה אחד מפריה ורביה (עירובין סג:). עוד שם אמר רב ברונא, אמר רב, כל הישן בחדר שאיש ואשתו שרויין בה, עליו הכתוב אומר (מיכה ב, ט) נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה. ולכן כל ערום יעשה בדעת, להוקיר רגלו מבית רעהו, לבל ילכד ברשת זו.

עוד כתב שם (עמוד פ"ז) רבי יהושע אומר, נשא אשה בילדותו, ישא אשה בזקנותו. היו לו בנים בילדותו, יהיו לו בנים בזקנותו. כי אינך יודע אי זה יכשר, הזה או זה, או שניהם כאחד טובים. ועתה עוברים על זה, מחמת כי לא טוב אמנה. ואיש אמונים לא יחוש על ההוצאה, ויחשוב כי מנפש אחת יכול לצאת עולם מלא, וכמה צדיקים וחסידים, ולמטי הנאה לנפשיה.

הרוצה לקרב את הגאולה לא ימוש מלהביא ילדים לעולם

כהיום יש שבקושי מביאים ילד אחד או שנים, ויש חס ושלום כאלה המפילות את בניהם, ולא יודעות שזה איסור גמור. ואביא מעשה מזעזע שסיפר לי הרה"ג המקובל רבי דוד דניאל הכהן שליט"א ראש ישיבת שערי קדושה, על השכנים שלו מעיר בני ברק, אדון בנימין כהן ורעיתו ז"ל, זוג שחזרו בתשובה שלימה והיו להם ארבעה ילדים, וביתם היה מתנהל אך ורק בדרך ישראל סבא. פעם כשהאשה היתה חולה בעיניים נכנסה להריון, ואמרו לה הרופאים שההריון אינו טוב לעיניה, ואם תמשיך בהריון זה, יכולה חס ושלום להתעוור ועליה לעשות הפלה. היא לא ידעה שלדבר זה צריך לשאול רב, ובתמימותה עשתה הפלה. אחר כך סיפרה זאת לשכנים, והם הסבירו לה את חומר האיסור. כיון שכן, הלכה לגאון הרב שמואל הלוי וואזנר זצ"ל וסיפרה לו כל זאת, והורה לה שאין לה לחשוש מלהכנס שוב להריון, ושלא תשים לב לדברי הרופאים, וכך עשתה, ואחרי שנה נולד להם בן. לאחר זמן נסעה המשפחה יחד עם כל בניהם, לבקר את ההורים. בדרך בר מינן קרתה תאונה מחרידה, וכולם נהרגו, חוץ מהילד הנולד באחרונה שניצל בדרך נס, שעף דרך החלון ונותר חי. היתה הלוויה עצומה והרב וואזנר השתתף בה ובהספדו אמר, כמה דבר גדול הוא שלא להמנע מהריון, כי אילו היתה האשה הזו נמנעת, לא היה נשאר מהם זכר. כיון שהסבים היו חילונים, מסרו את הילד למשפחה חילונית שתגדל אותו, וככל שניסו להשפיע עליהם שימסרו אותו לגדלו לתורה כחפץ הוריהם, לא הבו לשמוע. והנה זה פלא, יום אחד באה הסבתא מעצמה ומסרה אותו לאדמו"ר מנדבורנא כדי לגדלו. כאשר שאלו אותה מה השתנה, השיבה שבנה בא אליה בחלום ורצה להכות אותה אם לא תמסור את הילד לחינוך של תורה ומצוות.

וכך שנינו ביבמות (סב.) אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף. וידוע (מהר"ל בחידושי אגדות שם) שיש אוצר למעלה מלא נשמות שהן צריכות לרדת לזה העולם, ורק אז יבוא משיח. ולכן מי שרוצה לקרב את הגאולה, לא ימוש מלהביא ילדים לעולם.

"משפחה מתוכננת" היא גזירה הקשה משל פרעה

שנינו בגמרא סוטה (יב.) עמרם, גדול הדור היה, ולקח את יוכבד לאשה, וכששמע על גזירת פרעה שגזר (שמות א, כב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וראה שכבר השליכו מעם ישראל אלפים, אמר לשוא מולידים בני ישראל ילדים, ואפילו את אשתו שהיתה בחודש השלישי, עמד וגרשה, שכל ישראל יראו וכן יעשו. וכך היה, שהרבה גרשו את נשותיהן. אמרה לו מרים, אבא גזרתך קשה משל פרעה, שפרעה גזר רק על הזכרים, ואילו אתה גוזר גם על הנקבות. זאת ועוד, גזירת פרעה ספק האם תתקיים, אבל אתה צדיק, ובודאי תתקיים גזרתך. ועוד, שפרעה גזר רק בעולם הזה, ואילו אתה גזרת גם לעולם הבא, היות שאלו התינוקות שנהרגו על ידי פרעה, יש להם חלק לעולם הבא, ואילו אתה גזרת גם על העולם הבא, כי אם לא נולדים, אין נשמות בעולם. ועמרם קיבל את דבריה, וחזר ונשא את יוכבד, וכן עשו בני ישראל.

הרב עזריאל טאובר זצ"ל מספר שאמו היתה צדקת גדולה, ובזמן השואה, כולם היו חוששים ללדת ילדים, היות וכידוע היו לוקחים אותם למחנות ההשמדה, ואף על פי כן אמו לא נמנעה מללדת ילדים ונולדו לה עשרה ילדים, ואף על פי שהיו אומרים לה כולם שלא להביא ילדים, היא נשארה בשלה, ולבסוף כל ילד הלך למקום אחר, ואביו זכה לראות את כל בניו חיים וקיימים, כשלכל אחד היה סיפור אחר של הצלה.